אני אוהבת לצאת למועדונים.
זה כיף אחרי שבוע עמוס מלימודים ועבודה לצאת ולרקוד.
זה כיף אחרי הריצות והקדיחות לצאת ולהתפרק
זה גם כיף שמישהו חתיך מזמין לרקוד במועדון.
זה בהחלט משפר את הערב, בייחוד אם הוא עושה רושם של בחור רציני.
כלומר קצת מברר פרטים ואם הוא באמת נחמד יזמין למשקה, למרות שאתה שותה תמיד מים.
מה שלא כיף לי ונחמד זה החוסר יחס ובעיקר חוסר הכבוד הקיים במועדון.
זה שאני בחורה ולובשת חצאית או מכנס צמוד, לא נותן לגבר זכות לדחוף את הרגלים שלו זה לא נותן לו אישור לנסות לגרור אותי לשירותים (אתה ילד גדול מותק, אני לא צריכה להחזיק לך יש לך 2 ידיים, ומבחינתי גם 2 רגליים, גם אם עקומות משהו…)
זה שאתה רוצה לדבר לא אומר שצריך להרחיק לפינה קטנה וחשוכה שגם אלוהים לא שומע בה, אם אני אצרח.
וכמובן.. האוטו שלך, הבייבי.. סורי אני דורשת גדול יותר מרווח יותר, ארוך יותר
וכמובן ש"אני לא שותה מאמי, אני נהג תורן".. רק לא יכול לעמוד ישר..
אני לא מחפשת זיון קצר ומבזבז זמן במועדון, תפנימו אני לא חושבת עם הזין כי אין לי אחד. לגבר הממוצע יש אחד יותר מדי. 1אחד נוסף במוח איתו הוא חושב
אני יודעת מה אני רוצה וסקס זה טוב אבל לא רק!
נשים זה עם שיודע מה הוא רוצה.
אם אני כבר מסכימה לשבת איתך בדייט לאחר הפגישה במועדון, ושיחת טלפון קצרה (במידה שהתקשרת) לא בא לי שיקדחו לי, את זה יש לי כל השבוע..
אם אני אומרת שלא מתאים לי סקס, אתה לא תקבל. אז בבקשה תחסוך את המשפטים הקבועים:
1. איתי עוד לא היית
2. אבל אני טוב
3. אני יכול להרעיד אותך (מי האידיוט שתרגם?)
4. אבל מאמי
5. אבל אני חרמן
6. מזמן לא היה לך וגם לי לא
7. אם נשכב זה יהיה רציני
8. את צריכה להבין אני בחור מאוד מיני

לא היתי איתך, אני גם לא רוצה, "טוב" זה עניין סובייקטיבי (האחרון שניסה את זה קיבל ביקורות גרועות 2.5?!) רעידות אני יכולה לקבל גם בבלוי בסיביר עם בקיני (איפה אתה בדיוק?).
ועדיין, הכלב שלי לוקח את כולכם הוא טוב וגורם לי לרעוד (מריקודים לכבודו) והוא בעיקר לא מזיין לי בשכל וזוכה לנשק אותי מכל הלב
בנים!, הדמות של המתחנן זה לא סקסי זה עלוב ופתטי זה tear off רציני ביותר
וחוץ מזה התוצאה של המשפטים האלה, עצבים מיתרים מצידנו הבנות, (את במחזור מאמי?)

ניסויים בבעלי חיים החלו בתקופה בה צמחו תיאוריות הידועות כיום כשגויות. אחת התיאוריות של רנה דה-קארט, לטענתו,בעלי חיים אינם יכולים לחוש סבל. בעלי חיים הם "מכונות חסרות רגשות".
כיום ידוע שתיאוריה זו מוטעית מדעית: בעלי החיים שונים מבני אדם אך הם מסוגלים לחוש כאב.
המדענים גורמים במתכוון כאב ומצוקה לבעלי חיים, בטוענה שזה יאפשר להם לפתח טיפולים רפואיים ופסיכולוגים לכאבים ומצוקות של בני אדם.
הפגיעה בבעלי החיים מסתיימת לרוב במוות בסוף הניסוי. 80% ויותר מהניסויים מתבצעים במסגרת מחקר שאינו אמור בהכרח לשפר טיפול רפואי לבני אדם, שאר הניסויים קשורים למחקר רפואי ומעט ניסויים נעשים בהוראה.
מעבדות הניסוי בעלות משאבים ובעמדות כוח כדוגמת "מכון ויצמן", שהואשם בשנת 2007 בשימוש מוגזם בניסויים שנעשו בקופים. כמובן שהסרט צולם בהיחבא והמכון אינו מאפשר גישה מינימלית לנעשה בו.
מידי שנה מומתים בעינויים במעבדות מאות ואלפי כלבים, ארנבות, חתולים, עכברים, קופים, חולדות ובעלי חיים אחרים. כחלק ממסע ההתעללות שעוברות החיות הם מושמים בכלובים קטנים, מורעבים פוגעים בהם באמצעות מכות חשמל, הרעלות, כוויות, שיתוק ועוד.
בתעשיות הקוסמטיקה מוכנסים כימיקלים לעיניי הארנבות עד שהן שוברות את עצמותיהן בניסיון לצאת מהמתקן בו הן מוחזקות, בצבא – מרעילים ומפוצצים בעלי חיים באמצעי לחימה חדשים, ועוד.
מיותר לציין שהניסויים נעשים ללא כל הרדמה, לעיתים בהרפיית שרירים היקפית (בעל החיים המנותח אינו יכול לזוז אבל נמצא בהכרה מלאה וחש הכל), מאחורי דלתות סגורות, וללא פיקוח.
דו"ח מבקר המדינה שפורסם בשנה שעברה חשף מחדלים חמורים בתפקוד מערכת הפיקוח על מעבדות הניסויים, ובתפקוד גופי המחקר ו האוניברסיטאות בפרט, המבצעות את מרבית הניסויים בבעלי-חיים בארץ. הטענה העיקרית העולה מהדו"ח: האמורים "לפקח" על הניסויים הם המבצעים בעצמם ניסויים בבעליי חיים.
המועצה הארצית המפקחת על המעבדות אינה ממלאה תפקידה כראוי ולא מפקחת פיקוח אמיתי על הניסויים, המועצה לא פסלה שום בקשת ניסוי ולא אישרה אף חלופה למרות שקיימות חלופות בעולם כמו משטחים דמויי עור המהווים תחליף עור ואלטרנטיבה לניסויים בבעלי-חיים.
הכוח לפגוע אינו מצדיק את הפגיעה.
חברות התרופות "משקיעות" משאבי ענק לניסויים אילו ו"האיש הקטן" מהרחוב אינו יכול לעמוד מול "איתני טבע" אלו ולמנוע את הניסויים.
יש הוכחו כי לא לכל ניסוי נמצא פתרון ולראיה למחלת הסרטן עדיין אין פתרונים. נהפוך הוא לעיתים ניסויים אלה מעקבים פיתוח טיפול רפואי ופוגעים בבני אדם.